מאמרים

גורמים המשפיעים על הסתגלות הילד לגירושין

תקציר

השפעות הפרידה והגירושין של ההורים על ילדיהם, כשקיימת חשיבות לשלב ההתפתחותי של הילד במעגל החיים, בו מתרחשים הגירושין. התגובה תלויה במשתנים שונים : גיל , מצב רגשי, שכלי, מוסרי, אופי הילד והניסיון שלהם בתוך המשפחה.

גורם מפתח לטווח ארוך שמשפיעה על תגובה והסתגלות הילד זהו אופי הגירושין: האם ההורה נעלם, גירושין בהפתעה, גירושין דרך מלחמה, גירושין של "בוא נסתיר את זה מהילדים" וגירושין בגיל מאוחר. משתנים נוספים הקובעים את תגובות הילדים הם: מין, כושר התמודדות, ילד יחיד או עם אחים, שינוי סגנון חיים לאחר הגירושין ויחסים בין ההורים לאחר הגירושין.

מחקרים אשר בחנו את תוצאות גירושי ההורים על ילדים סיפקו הוכחות כי גירושין קשורים עם טווח רחב של תוצאות שליליות בתחומים רגשיים, התנהגותיים, פסיכופזיולוגיים ומחשבתיים. בעוד מחקרים אחרים דיווחו על תוצאות מועילות במקרים מסוימים. (LINKER: PTOBERG & GREEN ;1999)

הספרות מתמקדת ב-3 רמות עיקריות של גורמים:

1. גורמים ברמה האינדיוידואל כוללים: גיל, מין, מיקוד, שליטה פנימית ותפיסת הילד את הגירושין. גורמים אלה אינם מנבאים הרבה מהשונות המוסברת של הסתגלות.

2. גורמים ברמת המשפחה כוללים: תמיכה שניתנת לילד, יחסים בין ההורה המשמורן להורה משמורן לבין הילד, הקונפליקט הבין הורי, נמצא שהם מספקים הסבר ל- 23% מהשונות בהסתגלות הילד לגירושין.

3. גורמים סביבתיים כוללים: תגובות הסביבה, מעבר לסביבה חדשה.

מבין הגורמים המשפעים על ילדי הגירושין ברצוני להתמקד בעבודה זובהשפעת התקשורת במשפחה על הסתגלות הילד לגירושין:

תקשורת במשפחה

ליסה ושותפיה (1999) במחקרה בחנה את הקשר בין תפקוד המשפחה לבין הסתגלות ילדים לגירושין בקרב משפחות שהתרגשו או נפרדו לאחרונה. הממצאים מראים כי תפקוד המשפחה מנבא את הסתגלות הילד , התקשורת בתוך המשפחה, לומר ולא להסתיר , יכולת ההורים לתקשר ולשתף פעולה של "דיבור ישיר", מרכיבים של תקשורת רגשית.

יכולת ההורים לתקשר, לשתף פעולה ולספק תמיכה רגשית, וכן להעביר לילדים מסרים של גבולות, יש לה חשיבות מכרעת בהסתגלות הילדים לגירושין, הורים גרושים יכולים לתקשר באופן אפקטיבי , מסוגלים בד"כ לתפקד באופן אפקטיבי גם בתחומים אחרים של הורות כמו: עקביות, חוקיות, בנוסף יכולת לשתף פעולה בין ההורים גרושים מראה שרמת הקונפליקט נמוכחה ,או לפחות הם מסוגלים להתעלם מהקונפליקט בניהם בכל הקשור לילדים.

יחסים בין ההורים

קונפליקטים בין הורים ידועים כאחד מגורמי הסיכון לבעיות רגשיות והתנהגותיות של ילדים. ילדים החיים בבתים קונפליקטואלים, סביר שיראו יותר בעיות רגשיות והתנהגותיות של ילדים מאשר ילדים החיים בבתים שאינם קונפליקטואלים. לילדים רבים התועלת הגדולה ביותר מהגירושין של הוריהם היא הפוגה בעוינות שבין ההורים. מין הצד השני זה מאוד נפוץ שזמן רב לאחר הגירושין ההורים עדיין מתווכחים על נושאים רבים. מחקרים רבים תמימי דעים בנוגע להשפעה השלילית של הקונפליקטים הבין הורים על הסתגלות הילדים לאחר הגירושין. קונפליקטים בין הוריים לאחר הגירושין אינה תופעה פשוטה. ומחקר זה כמו מחקרים אחרים בתקופה האחרונה מנסה לפרק את התופעה ולבחון את הגורמים בה המתווכחים בין התופעה לבין הסתגלות הילדים.(LEE; 1997)

במחקר שנערך ע"י ( LEE (1997 נבחן הקשר בין קונפליקטים בין ההורים לאחר הגירושין ובין הסתגלות הילדים . הממצאים מצבעים באופן בהיר על ההשפעה של הקונפליקט הבין הורי על הסתגלות הילד וויסות השפעה זו ע"י הקשר של הילד עם שני הוריו ודיווח עצמי של הילד על תהליך הרגשי שלו. בהתחשב במערכת היחסים בין הקונפליקט הבין הורי ודיווח עצמי של הילד על תהליך הרגשי שלו , התרחשות של הקונפליקט הבין הורי אינה מנבאה באופן ישיר כעס של הילד ולא אסטרטגית חיפוש תמיכה מההורים. תהליכים אלה, של הילדים תלויים בעובדה אם לילדים היו קשרים עקביים ושכיחים עם שני ההורים. הילדים שהיה להם קשר קבוע ועקבי עם שני ההורים המצויים בקונפליקט בין הורי לאחר הגירושין , היו פחות מוגנים מהקונפליקט זה בגלל שכיחות המגעים שלהם עם שני ההורים. בגלל שהכעס ואסטרטגית חיפוש תמיכה מההורים מנבאים החמרה בבעיות ההתנהגות של הלידים שהיה להם קשר עקבי ושכיח עם שני ההורים סבלו מרמה גבוהה של קונפליקט והסתגלותם היתה בעייתית.

בנוסף עימות בין ההורים בדרך כלל נמשך או אף מחביר לאחר הגירושין. נמצא כי רמות גבוהות של עימות מאפיינים את רוב הגירושין נמצא במחקרים כי הורות שיתופית התרחשה בפחות מ20% מהמשפחות שהתגרשו. ילדים החווים עוצמות גבוהות של עימות משפחתי במשפחות שלמות ומשפחות גרושות סיכוייהם להיות מאובחנים בדיכאון סבירים יותר. למעשה, חוקרים אחדים היצעו כי זה עוצמת העימות, לא הגירושין עצמם, כמשפיע ביותר על הסתגלות הילד. קונפליקט בין ההורים ועוינות קשורים עם דיכאון, כמו גם עם חרדה, דמוי עמי נמוך, אי ציות, אגרסיביות ונסיגה חברתית אצל ילדים בשני המשפחות: שלמות וגרושות.

עימות בין ההורים עשוי להשפיע על ילדים על ידי כך שזה יוצר אווירה מתוחה בבית, על ידי גרימת מצוקה נפשית בילדים שהם נשוא העימות בין הוריהם, ועל ידי השלכתו של הילד למרכז העימות ביניהם. מחקר אורך שנעשה ב-1987 על ילדים המעורבים בסכסוך בעניין משמורת נמצא כי עוצמת האגרסיביות בין ההורים, הורים המערבים את הילד בסכסוך, היפוך תפקידים כמו למשל שילד מתעמת על הורה המצוקה, או ילדים המשמשים כמעבירי מסרים בין ההורים ניבאו רמות גבוהות של דיכאון אצל ילדים.

הורים הנתפסים בשעת עימות זה עשוי לשמש מודל התנהגות שאינו יעיל ואינו מתאים עבור ילדיהם, ולספק מודל שלילי של פתרון קונפליקט. לכך עשויה להיות השפעה שלילית מתמדת על מיומנות ההתמודדות של הילד. ילדים שנתפשו באמצע עימות בין ההורים הראו התחברות מעוררת דאגה עם אחד או שני ההורים, וביטאו חרדות מוגזמות של נטישה אם יודו ברגשות חיובים כלפי הורה אחד. נסיגה הפך להיות בדרך כלל התגובה המהירה ביותר לדילמת הנאמנות שלהם. לאורך זמן, סגנון הגנתי, פסיבי זה של תגובה יכול להתגבש לסגנון התמודדות בלתי מסתגלת (ZUBERNIZ, CASSIDY, GILLHAM, REIVICH, JAYCOX, 1999).

יחסי הורה ילד:

בעוד שיש הוכחות חזקות לכך שיחס חיובי בין הילד לאחד ההורים יכול לספוג את ההשפעה השלילית של הגירושין על הילד, הספרות על קונפליקטים בין הוריים, היחסים בין ההורים לילד והסתגלות הילדים גם היא מתמקדת בפוטנציאל של ההפרעה השלילית שיש לקונפליקטים בין הוריים על מערכת היחסים בין הורה וילד אשר משפיעה באפן שלילי על התנהגות הילד.

אספקטים מגוונים של מערכת היחסים בין ההורה לילד הוצעו כמסבירים את הקשר בין קונפליקטים בין הוריים לבין בעיות ההסתגלות של ילדים. כמו למשל חוקרים רבים מצאו כי תוקפנות במערכת הורה – ילד מסבירה את הקשר בין קונפליקט בין הורי לבין בעיות התנהגות של הילדים. חוקרים אחרים מצאו כי הידרדרות היחסים בין האם לילד שהתבטאה בפחות חום, פחות אמפטיה ופחות ציפיות לשליטה מין הילד, גרמו לבעיות רגשיות והתנהגותיות אצל הילדים.

הספרות של ילדים לאחר גירושין. קונפליקטים בין הורים משפעים באופן שלילי על היחסים בין ההורה לילד ולהם, סביר להניח, יש השפעה שלילית על הסתגלות הילדים.(LEE;1997)

הסתגלות ההורים לאחר הגירושין הוא אחד הגורמים המשפיעים על הסתגלות ילדיהם. גירושין קשורים עם סיכון גובר של דיכאון אצל שני ההורים, וילדים שהוריהם מדוכאים והראו תפקוד לקוי, כולל הפנמה או החצנה של בעיות. גורם סיכון חשוב אחר לילדים הוא הקיף המתח שההורה המשמורן חווה. אצל אימהות חד הוריות נמצאו רמות גבוהות יותר של אירועי חיים ו"לחצים" כרונים מאשר אצל אימהות נשואות. דיכאון הורי, כמו רמות של עימות ומתח, עשויים להשפיע על הסתגלות הילד בהשפעתם השלילית על מיומנויות הוריות ויישומים משמעותיים. דיכאון ומתח יכולים להפחית משמעותית את רמות האנרגיה של ההרה, להגדיל את רגזנותו ולהסיח את דעתם של ההורים מענייני הילדים.

גרושי הורים מגבירים את הודאות כי ילדים והורים יחוו מגוון רחב של שינויי חיים מלחיצים. אירועי חיים שליליים קשורים להשלכה או קיום של התנהגות מופנמת ומוחצנת, מספר האירועים של שנוי , כמו גם מספר האירועים השלילים אחרי הגירושין הראו קשר חיובי עם בעיות פסיכולוגיות אצל ילדים. אצל ילדים גרושים קיימת וודאות גבוהה יותר לפגוש בארועי חיים מלחיצים מרובים, כמו ירידה כלכלית , מיקום חדש, שינויים בסידור הטיפול בילדים וירידה ברשת התמיכה החברתית. (ZUBERNIZ, CASSIDY, GILLHAM, REIVICH, JAYCOX, 1999).

ממצאי מחקרם של אלבק וקידר (2000) על הרשת חברתית של נשים גרושות עולה כי לרשת החברתית ,להגדלתה ולגיוונה יש חשיבות רבה משום שככל שהרשת מגוונת יותר , הנשים יכולות להיחשף למגוון רחב של תפקידים ואנשים ,לפתח תחושת אוטונומיה לקבל תמיכה בנושא סביב הילדים ולשפר את תפקודה והקשר עימם.

בתקופה הראשונה שלאחר הגירושין עסוקות האימהות הגרושות בהתמודדות עם קשיי המצב החדש-קשיים רגשיים , טכניים, כלכליים וחברתיים .שיפור מערכת היחסים החברתיים, כחלק מיכולת ההתמודדות של הגרושה לאחר הגירושין. (אלבק, קידר 2000)

יחסי הורה ילד משתנים גם הם מכך שכל הורה מקבל תפקידים חדשים ומחויבות חדשה. כתוצאה מקיומם של שני בתים, ההורה פנוי פחות רגשית ופיזית לילד. הילד יכול להיות מתוסכל כיוון שההורה נעדר לעיתים קרובות, עייף ולחוץ. הילדים מגיבים לעיתים קרובות בדרשנות, בכעס, acting out או בנסיגה. מאידך יהיו ילדים שיהפכו למסיע, תומך וגבולות הקשר הורה ילד מטשטשים. יכול להיות גם שינוי חיובי במשפחות גירושין בהם ילדים לומדים להיות עצמאיים יותר. (LINKER: PTOBERG & GREEN ;1999)

כתוצאה מבעיות בהסתגלות ההורית ומיומנויות הוריות, יחסי הורה –ילד עשויים להינזק כתוצאה מגירושין. במחקר שנערך ע"י PATERSON;ZILL)1986) מצאו כי קרע בנשואין ערער את יחסי הילד עם כל אחד מההורים, ויחסים המוחלשים, בתורם, תרמו לתוצאות שליליות אחרות כולל דיכאון. למרבה הצער, נדמה כי השפעה של גרושי ההורים על יחסי הורה/ ילד נמשכים לאורך שנים. מחקר אורך אחר של HETTHERINGTON ) 1993)

עימותים ושליליות בין אמהות וילדים נשארו גבוהים יותר במשפחות גרושות מאשר במשפחות שלמות אפילו בגיל ההתבגרות. (ZUBERNIZ, CASSIDY, GILLHAM, REIVICH, JAYCOX, 1999) . השפעה נוספת על הילדים כתוצאה מהגירושין ביחסים הורה - ילד הנה תופעה של "סרבנות קשר" עם אחד ההורים: כאמור משבר פרידה וגירושין מאופיין, לעיתים קרובות, בעימותים בהם שני בני הזוג נאבקים זה בזה בכל החזיתות, ובעיקר סביב נושא ההורות. אחד הילדים או יותר עשויים לספק פתרון למאבק ע"י נקיטת עמדה החלטית נגד המשך הקשר עם ההורה הלא משמורן. ילד כזה מכריז כביכול ש"הקרב הוכרע", ובכך מנסה ליצור מצב של שביתת נשק. ניתן להגדיר ילדים סרבנים אלה כ"יתומים בעל כורחם" מתוך הנחה שה"יתמות" נגרמת ע"י המערכת המשפחתית הממיתה את אחד ההורים, וכך ממיתה גם את חירותו של הילד לממש את הקשר עם שני הוריו. 

המאפיינים:

1.  טשטוש גבולות במערכת הורה ילד : בין ההורה המגדל לבין הילד נמצא לעיתים קרובות מערכת יחסים כעם גוון סימביוטי.

2. טשטוש גבולות בין צורכי הילד לצורכי ההורה.

3. תפיסת ההורה המסורב כמסוכן: ההורה הננטש מעביר את חווית הנטישה האישית שלו אל הילד. החרדה שבן הזוג ינטוש גם את הילד, כפי שנטש אותו גורמת לו להגן על הילד מפני קשר עם אדם הנתפש בעינו כשלילי.

4. קונפליקט הנאמנות: מערכות משפחתיות אלו מאופיינות, בדרך כלל, בתשדורות גלויות וסמויות שיינתנו לילד מצד שני ההורים הנאבקים זה בזה, ובכך מעמידים אותו במצב שעליו לבחור באחד משניהם.

5. שנאה כפתרון: ילד, שאינו יכול לשאת את הקונפליקט בין שתי רשויות ההורים, פותר זמנית את הקונפליקט ע"י ביטול נוכחותו הרגשית עם אחד ההורים.

6. מערכת האחראים מול ההורה המסורב: יש מצבים שבהם מחזקת מערכת האחראים את הקשר בתוכה סביב שנאה ודחייה של ההורה המסורב.

7. נוכחות בן / בת זוג חדש/ה במערכת: כניסת בין זוג חדשים למערכת מצריכה דרכי התמודדות חדשות ונוספות כדי  לא להחמיר את קונפליקט הנאמנויות  של הילד. במקרים אלה הוא עלול להידחף לבחירה של ויתור על ההורה הביולוגי שלו.

(לוטיה ,עציון, ויטל אברמוביץ,1997)

לינקר ושותפיו (1999) במאמרם מדווחים כי יחסים בעתיים בין ילד להורה משמורן הוא הגורם עם הקורלציה הגבוהה ביותר לחוסר הסתגלות. תמיכה נמוכה, רמה גבוהה של קונפליקט בין ההורים, אף הם גורמים בעלי השפעה באופן משמעותי על חוסר הסתגלות הילד לגירושין.

לסיכום: לגורמים ברמת המשפחה, יש השפעה חד משמעית על הסתגלות הילד.המחקרים והמאמרים הרבים המתייחסים לגירושין, תקשורת במשפחה ,קונפליקטים ולהשפעתם על הסתגלות הילדים לאחר הגירושין מראים כי גירושיו קשורים עם טווח רחב של תוצאות שליליות בתחומים רגשיים, התנהגותיים , פסיכו פיזיולוגים ומחשבתיים. בעוד שיש מאמרים ומחקרים אשר דיווחו על תוצאות מועילות במקרים מסוימים.

גירושן הנם אירוע נורמטיבי מבחינה סטטיסטית אך גם משבר גדול עבור יחידים ומשפחות.

וכן עצם הפרידה – הגירושין והחיים במשפחה שאינה המשפחה השלמה ,כפי שהוגדר קודם לכן בעבודה, קיימת פגיעה מסוימת בילדים. ניתן לצמצם את הפגיעה בהסתגלות כאשר התקשורת ללא קונפליקט או כאשר קיימת מערכת יחסים טובה עם המשמורן, כשמערכת היחסים עם שני ההורים טובה, אך לא ניתן לבטל את הפגיעה כוון שהגירושין הנו משבר בו הילד נותר ללא המשפחה השלמה וקיימת והוודאות לפגוש ארועי חיים מלחיצים מרובים, כמו ירידה כלכלית, סביבה חדשה, צורת חיים שונה.

אידה ואנונו, "אור הנפש"

​