זכות האישה למזונות מבעלהעו"ד עידית אלפנדרי-מאיר

 

"ואנא …אפלח ואוקיר ואזון ואפרנס ואכלכל…"

עפ"י ההלכה היהודית, כל עוד נשואים בעל ואישה זל"ז, קיימים לבעל מספר חובות כלפי אשתו, אשר העיקרי שבהם הינו חובת הבעל לזון את אשתו ולספק את צרכיה, ובלשון ההלכה העברית: "שארה, כסותה, עונתה".

היקף מזונות אישה הינו רחב, ובמזונות אישה מתחשבים בעושרו ובמעמדו החברתי של הבעל, וכן במעמדה היא, וברמת החיים אליה הורגלה האישה עם בעלה, על-פי הכלל: "עולה עימו ואינה יורדת עימו".

כמו-כן, אין הכוונה למזונות במובן הצר של המילה, כי אם במובנה הרחב, וחבות זו כוללת את מלוא צורכי האישה- החל ממזון, מדור והוצאותיו, צרכים רפואיים, ביגוד והנעלה, ועד צורכי קוסמטיקה, תרבות ובילוי.

חובת המזונות מצוינת גם בכתובה, אשר בה מתחייב הבעל: "ואנא …אפלח ואוקיר ואזון ואפרנס ואכלכל….כהלכת גברין יהודאין דפלחין ומוקרין וזנין ומפרנסין…", כלומר: אני אעבוד ואכבד אותך ואפרנס אותך כמנהג הגברים.

יחד עם זאת חשוב לציין כי אישה עובדת, אשר מתפרנסת לצרכיה, לא תהא זכאית למזונות מבעלה, מחמת "מעשה ידיה תחת מזונותיה"- כלומר, תחת העברת הכנסתה לבעלה לשם כלכלת הבית השוטפת, תשאיר היא את משכורתה בידיה, ולא תהא זכאית למזונות. במידה והכנסתה אינה מספיקה לה, זכאית האישה לדרוש מבעלה את השלמת צרכיה.

קיים רק חריג אחד בו גם אישה עובדת ומתפרנסת תהא זכאית למזונות, וזאת כאשר בית-הדין הרבני חייב את הבעל ליתן גט לאישה, והבעל מסרב. במצב זה יחייב בית-הדין את הבעל בתשלום מזונות לאישה בעילת "מעוכבת מחמתו", צעד אשר פעמים רבות יזרז את הבעל להתגרש.

קיימים מס' חריגים בהם לא תקום חובת המזונות, שניים מהם הינם:

אישה אשר עזבה את הבית- כעיקרון, האישה זכאית למזונות מבעלה כל עוד היא חיה עימו, אולם לכלל זה חריגים רבים. במידה והאישה תוכיח כי עזבה את הבית עקב טעם או צידוק, כמו אלימות של הבעל כלפיה, יחס רע של הבעל כלפיה, או סיבות נוספות המעכירות את שלוותה ופוגמות בחייה- לא תפסיד היא את מזונותיה.

מורדת- אישה מורדת היא אישה המסרבת לחיות חיי-אישות עם בעלה, כלומר מסרבת לקיים עימו יחסי מין, שהינו אחד מארבעת החובות של האישה כלפי בעלה.

רק אישה המסרבת לחיי-אישות באופן מוחלט תוכרז מורדת, ואם היא מסרבת רק לעיתים, לא תחשב מורדת, שהרי היא אינה מחויבת להיענות לדרישות הבעל בכל זמן ועת.

גם אישה אשר יש לה טעם מבורר לסירובה לקיים יחסי אישות עם בעלה, לא תפסיד מזונותיה. "טעם מבורר" יכול להיות טעמים רבים ומגוונים, כמו: כאשר הבעל מקיים יחסי-מין עם נשים אחרות, כאשר הבעל נוהג בעצבנות ובכעס באישה, כאשר הבעל עזב את הבית מיוזמתו, ועוד.

חובתו של הבעל לשלם מזונות לאשתו מסתיימת במועד ביצוע הגירושין בפועל. בעל אינו חייב במזונות גרושתו, גם אם היו נשואים זל"ז שנים רבות ולהם ילדים משותפים.

חשוב לציין כי קיימים הבדלים משמעותיים בין הסכומים אשר פוסק בית-הדין הרבני כמזונות אישה, לבין הסכומים הנפסקים ע"י בית-המשפט למשפחה. 2 ערכאות אלו מוסמכות לדון בנושא מזונות האישה, והסמכות תיקבע עפ"י בן-הזוג שהקדים להגיש תביעה לפני משנהו.

ההבדלים המרכזיים בין 2 הערכאות הינם:

1. בדרך-כלל בית המשפט למשפחה יפסוק סכום גבוה יותר מאשר 
    בית-הדין הרבני.

2. בבית המשפט יהיה הסכום צמוד למדד, ואילו בבית הדין הרבני- 
    לתוספת היוקר.

3. בית המשפט יחייב את הבעל להמציא תלושי שכר טרם קביעת הסכום, 
    ואילו בבית הדין לא קיימת חובה זו.

4. בית המשפט יבחן גם את השתכרותו של הבעל בפועל וגם את פוטנציאל 
    השתכרותו, וזאת בניגוד לבית הדין הרבני, אשר יבחן את הכנסת הבעל 
    בפועל נכון למועד ניהול ההליך המשפטי בפניו.

מידע זה אינו מהווה תחליף לייעוץ משפטי קונקרטי.

 

עידית אלפנדרי-מאיר

עורכת דין ומגשרת

גירושין - השכמי ממון - גישור

מתמחה בייצוג נשים

0544806911

097735419

מאמרים

קידום פלוס בניית אתרים

אור הנפש - מרכז טיפול לילדים נוער ומבוגרים כתובת:  ת.ד. 2231 ראשון לציון 75121   טלפון: 054-4502605  דוא"ל: orhanefesh@walla.com

אוירה חמה ותומכת 
סודיות מובטחת

 

 

 

שלח

THANK YOU!

Your message has been successfully sent

מייל:

*שדה חובה

שם:

*שדה חובה

מלאו פרטים ואחזור אליכם 

טלפון:

*שדה חובה