מאמרים
פגיעה מינית ודיסוציאציה
הסטטיסטיקות בנושא נפגעות תקיפה מינית עגומות ביותר: אחת מתוך שלום נשים מדווחת כי חוותה תקיפה מינית בילדותה או בבגרותה. במקביל, אחת מתוך שש נשים מעידה כי הייתה מושא לגלוי עריות. לצערנו הרב, הדבר נכון כלפי כל חתכי, מגזרי וסוגי האוכלוסייה. על אף שבמרוצת הדורות, הפשע הנורא היה מזוהה כפגיעה כלפי נשים בעיקר, חשוב לציין כי מאז ומתמיד וגם היום, התופעה קיימת גם בקרב ילדים, נערים וגברים. זאת עוד לפני שלקחנו בחשבון את מה שמכונה "הטרדה מינית", הנחשבת קלה יותר ובדרך כלל אינה תופסת מקום בשיח הציבורי, כביכול "דבר שבשגרה". המסקנה המתבקשת היא: זה יכול לקרות לכל אחד ואחת, חובתנו האישית והחברתית היא לדבר על זה! אל תתביישו, פנו לאיש מקצוע וקבלו את החיים בחזרה.
מהי דיסוציאציה?
הדיסוציאציה (בעברית 'פירוד'/'ניתוק') היא מנגנון הגנה הגורם למעין "קצר" בין חוויה גופנית של אדם לבין איך שהיא מתבטאת בנפש. זאת אומרת שרגשות, מחשבות, תגובות וידע עשויים להיות מנותקים מן החוויה הגופית ולא להתפרש כשורה במישור הנפשי. דיסוציאציה מופיעה לעיתים קרובות עקב מאורע טראומתי ולכן ניתן בהחלט לייחס אותה גם למקרים של תקיפה ופגיעה מינית.לדוגמא: נפגעות ונפגעי תקיפה מינית משחזרים פעמים רבות כי בשעת הפגיעה נשללה מהם היכולת להגיב בדחייה או בדיבור. אחרים דיווחו גם על ניתוק רגשי מנטלי, מעין קהות חושים המאופיינת באטימות בכל הקשור לפגיעה, בכל זמן נתון. לצערנו, הדוגמאות רבות ומגוונות. יש לתת את הדגש על כך שאותם נפגעים נוטים לפרש התבטאות דיסוציאטיבית כהפגנת חוסר אונים, חולשה וקורבנות. לרוב יאשימו את עצמם שוב ושוב על שלא נהגו אחרת. זה המקום לציין – זה לא היה בידיים שלכם באותם רגעים קשים.
לכל מטבע שני צדדים – התועלת אשר בדיסוציאציה
אחת מן הדרכים אשר עשויות להוות מפתח לפיתרון היא שימוש בדיסוציאציה עצמה.לשם כך, חשוב מאוד להבין כי קצר תודעתי מעין זה, בכוחו לצמצם את הפגיעה הקשה לכמה מישורים, במקום פגיעה טוטאלית בכל החזיתות בבת אחת אשר ממנה קשה ביותר להחלים.מתוך כך יהיה ניתן "לאחות" את הקרעים עליהם מצביעה הדיסוציאציה בעזרת טיפול מותאם אישית. הטיפול אשר ינקט יתבסס בעיקר על העצמת הערך העצמי,על מנת שהדבר יניע לשינוי פנימי אמיתי. במקביל ינתנו כלים ודגשים לחידוש האמון בין בני אדם ובמערכות יחסים אשר כמעט בכל המקרים חוטפים מהלומה כתוצאה ישירה מהפגיעה המינית. לאחר תקופת הסתגלות מסויימת, בה סובבים את הנפגע/ת מערכות יחסים מוכרות, תומכות ואהובות, טוב יהיה, אך לא חובה, להגדיל את המעגל לקבוצה תומכת באם יש מוכנות לכך.